zurückEinzelansichtvor

Psalm - Kapitel 49

Die Herrlichkeit der Reichen ist Trug und Schein

¹ Ein Psalm der Kinder Korah, vorzusingen. ² Höret zu, alle Völker; merket auf, alle, die in dieser Zeit leben,
³ beide, gemeiner Mann und Herren, beide, reich und arm, miteinander! ⁴ Mein Mund soll von Weisheit reden und mein Herz von Verstand sagen. ⁵ Ich will einem Spruch mein Ohr neigen und kundtun mein Rätsel beim Klange der Harfe. _{(Psalm 78.2)} ⁶ Warum sollte ich mich fürchten in bösen Tagen, wenn mich die Missetat meiner Untertreter umgibt,
⁷ die sich verlassen auf ihr Gut und trotzen auf ihren großen Reichtum? ⁸ Kann doch einen Bruder niemand erlösen noch ihn Gott versöhnen ⁹ (denn es kostet zuviel, eine Seele zu erlösen; man muß es anstehen lassen ewiglich), _{(Matthäus 16.26)} ¹⁰ daß er fortlebe immerdar und die Grube nicht sehe. ¹¹ Denn man wird sehen, daß die Weisen sterben sowohl als die Toren und Narren umkommen und müssen ihr Gut andern lassen. _{(Prediger 2.16) (Prediger 6.2)}
¹² Das ist ihr Herz, daß ihre Häuser währen immerdar, ihre Wohnungen bleiben für und für; und haben große Ehre auf Erden. ¹³ Dennoch kann ein Mensch nicht bleiben in solchem Ansehen, sondern muß davon wie ein Vieh. _{(Prediger 3.19) (2. Petrus 2.12)} ¹⁴ Dies ihr Tun ist eitel Torheit; doch loben's ihre Nachkommen mit ihrem Munde. (Sela.)
¹⁵ Sie liegen in der Hölle wie Schafe, der Tod weidet sie; aber die Frommen werden gar bald über sie herrschen, und ihr Trotz muß vergehen; in der Hölle müssen sie bleiben. ¹⁶ Aber Gott wird meine Seele erlösen aus der Hölle Gewalt; denn er hat mich angenommen. (Sela.) _{(Hosea 13.14)} ¹⁷ Laß dich's nicht irren, ob einer reich wird, ob die Herrlichkeit seines Hauses groß wird. _{(Hiob 21.7)}
¹⁸ Denn er wird nichts in seinem Sterben mitnehmen, und seine Herrlichkeit wird ihm nicht nachfahren. _{(Prediger 5.13-14)} ¹⁹ Er tröstet sich wohl dieses guten Lebens, und man preiset's, wenn einer sich gütlich tut; _{(Lukas 16.19)} ²⁰ aber doch fahren sie ihren Vätern nach und sehen das Licht nimmermehr. ²¹ Kurz, wenn ein Mensch in Ansehen ist und hat keinen Verstand, so fährt er davon wie ein Vieh. _{(Psalm 49.13)}

zurückEinzelansichtvor

Hiob - Kapitel 21

¹ וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר ׃ ² שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם ׃ ³ שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג ׃ ⁴ הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי ׃ ⁵ פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה ׃ ⁶ וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת ׃ ⁷ מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָיִל ׃ _{(Psalm 37.1) (Psalm 73.1) (Jeremia 12.1)} ⁸ זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם ׃ ⁹ בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם ׃ ¹⁰ שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל ׃ ¹¹ יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן ׃ ¹² יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב ׃ ¹³ יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ ׃ ¹⁴ וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ ׃ _{(Hiob 22.17)} ¹⁵ מַה־שַׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ ׃ ¹⁶ הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי ׃ _{(Hiob 22.18)} ¹⁷ כַּמָּה נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ ׃ _{(Hiob 18.5) (Hiob 18.12)} ¹⁸ יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה ׃ _{(Psalm 1.4)} ¹⁹ אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע ׃ _{(2 Mose 20.5) (Hiob 20.10)} ²⁰ יִרְאוּ עֵינוֹ כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה ׃ ²¹ כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ ׃ ²² הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט ׃ _{(Prediger 5.7)} ²³ זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו ׃ ²⁴ עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה ׃ ²⁵ וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה ׃ ²⁶ יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם ׃ _{(Hiob 3.13)} ²⁷ הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ ׃ ²⁸ כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים ׃ ²⁹ הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ ׃ ³⁰ כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ ׃ ³¹ מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ ׃ ³² וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד ׃ ³³ מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר ׃ ³⁴ וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל ׃ ס